אסכולת שיקגו
השאיפה למהירות ולחיסכון בבנייה, דחפה את אנגליה ואת אמריקה לפתח בהתלהבות אדריכלות של ברזל יצוק. בעקבות סדרת שריפות שפרצו בתחילת שנות השבעים של המאה ה-19 בניו-יורק, בבוסטון ובשיקגו, שהעידו שברזל יצוק, בפני עצמו, אינו חסין אש, פותח שילוב ברזל עם אבן, העמיד בפני שרפות ומתאים לבניינים גבוהים.
השרפה שפרצה בשיקגו ב-1871, הרסה חלק גדול מהעיר, ופתחה הזדמנויות חדשות לאדריכלים. הבנייה בוצעה על-ידי קבוצת אדריכלים עם רעיונות חדשים, המכונה "אסכולת שיקגו". אדריכלי אסכולת שיקגו שבלטו בעיקר בין השנים 1883-1893, היו חלוצים בבניית גורדי שחקים. הם היו הראשונים שהשתמשו בשלד פלדה לבניין. פלדה החליפה את הברזל, ובטון החליף את האבן. עבודת הבנייה הפכה לטכנולוגיה מדעית שהייתה תוצר של המהפכה התעשייתית.
המהנדסים, יותר מהאדריכלים, היו אחראים לבניית צורות טהורות, המאחדות את הקונסטרוקציה עם האדריכלות. מלבד חלקם בבניית הקונסטרוקציה, הם היו אלה אשר יזמו שימוש בטרה-קוטה כציפוי לבניינים בשיקגו. עמידות הטרה קוטה באש, זכתה להערכה רבה בקרב הבונים, אשר ראו את עירם עולה באש ב-1871, ובניינים חדשים, הנהרסים באש, ב-1874.
במשך שנות השמונים של המאה ה-19, נבנו בשיקגו בניינים רבי-קומות בגובה 12, 14, 16, ואף 23 קומות. גורדי שחקים ראשונים אלה, שרובם התאפיינו בהמעטה באורנמנטים, נבנו זה לצד זה, ולכל אחד מהם היה מראה אינדבידואלי ושם משלו.
תופעת גורדי השחקים הייתה תוצאה של התרחבות כלכלית. עם צמיחתה של התעשייה, הופיעו בנייני משרדים שבעליהם רצו להפיק את המרב ממרכזי הערים. הביקוש הגובר לבנייני משרדים על שטח מוגבל בתוך העיר, הביא לבניית בניינים יותר ויותר גבוהים שאפשרו שימוש אינטנסיבי בקרקע במרכזים המסחריים.
טיפוס חדש של בניין היה חנות הכולבו, תוצר של המהפכה התעשייתית, ושל ההתפתחות המהירה של הכלכלה האמריקנית. הרעיון היה מהפכני: קונה יכול היה לקנות תחת קורת גג אחת כמעט כל מוצר. לאדריכלים, חנות הכולבו פתחה הזדמנויות חדשות לבטא אידאלים חדשים כי לא היה להם מודל להעתקה. בעלי חנויות הכל-בו בשיקגו גילו שאנשים מעדיפים לעלות במעליות, מאשר להסתובב ברחוב, מחנות לחנות.
אדריכלי אסכולת שיקגו יצרו את בניין העסקים והניהול המודרני. ביחד עם מהנדסים הם שאפו להגיע לצורות חדשות, ובו-זמנית, נאבקו להגדרת חיי קהילה דמוקרטיים. תושבים נטשו את בתיהם לטובת מגורים ברבעים המודרניים עם גורדי שחקים שבהם היה אפשר לאכול, לשתות, להסתפר, ולעבוד, באותו בניין. המשורר האמריקני וולט וויטמן (Walt Whitman)(1819-1892) כינה את הבניינים הגבוהים האלה "צורות של דמוקרטיה"(shapes of democracy).
הנרי הובסון ריצ'רדסון
הנרי הובסון ריצ'רדסון (Henry Hobson Richardson) (1828-1886), מחלוצי אסכולת שיקגו, הגדיר סגנון אמריקני חדש שהתפשט משיקגו לרחבי ארצות-הברית. שהותו באירופה בשנים 1859-1862 ולימודיו בפריז השפיעו על עבודותיו. את ההשראה לסגנונו הנאו-רומאנסקי המתאפיין בקירות אבן מסיביים, ובקשתות עגולות כבדות ודרמתיות, שאב מאדריכלות הרומנסק במאה ה-11 באוברנייה (Auvergne) שבצרפת, שהייתה חביבה עליו במיוחד.
רעיונותיו של ריצ'רדסון התפתחו, עם התקדמות עבודת הבנייה, וברוב המקרים, ניכר שיפור רב בבניין שבנייתו הושלמה, לעומת העיצוב על הנייר. הוא יצר אנלוגיות לעיצובים היסטוריים, אך לא העתיק אותם ישירות. בחלל הפנימי של הבניין יצר דינמיות חדשה.
העבודה החשובה ביותר של ריצ'רדסון, הייתה חנות הכולבו מרשל פילד(Marshall Field Warehouse) (נהרס ב-1930) בשיקגו (1887-1885) שנבנה בתקופה שבה עדיין לא התפתח השימוש בבטון ופלדה. לבניין צורה קובייתית, מסיבית, גסה ופשוטה. בבנותו את בית הכולבו בגובה שבע קומות, הפיק ריצ'רדסון את המרב משימוש באבן. גובה הכולבו היה הגובה המרבי שהיה אפשר להגיע אליו בעזרת אבן ולבנים. גישתו בישרה את הטכניקות שימצאו את ביטויים המלא כאשר ייעשה שימוש בחומרי הבנייה החדשים.
14.8 חנות הכולבו מרשל פילד בשיקגו, ריצ'רדסון.
עיצוב חנות הכולבו מרשל פילד מזכיר סגנונות היסטוריים, מבלי להיות חיקוי בלבד. מקובל לקשר את חלוקת הקיר החיצוני שלו לשלוש קומות שבכל אחת סדרת קשתות, עם האקוודוקטים הרומיים הבנויים מסדרות של קשתות. לי היא מזכירה את חלוקת קיר הספינה המרכזית בכנסיות הגותיות מימי הביניים (תמונה 8.69) – ארקדה (שדרת עמודים נושאי קשתות), טריפוריום (קומת הביניים שבה קבוצות של שלושה חלונות) וקומת תאורה, אלא שכאן הקשתות עגולות, ואינן מחודדות, כמו בסגנון הגותי.
פסי אבן אופקיים מגדירים את אדני החלונות, ואת הקומות. היעדר אורנמנט, עובי קיר האבן שניתן להבחין בו בפתחי החלונות, ופינות הבניין שיש להן אפקט של אומנות כבדות, תורמים לאופי המונומנטלי של הבניין. מאחורי האבן, נמצא שלד ברזל התומך, למעשה, בשבע הקומות. ריבוי החלונות מבשר את המראה השלדי המודרני.
מאחר ובניין חנות מרשל פילד נהרס, ניתן לשפוט אותו על סמך צילומים, ועל סמך ההתייחסויות אליו בתקופתו. כתבו עליו בזמנו שהוא הבניין המרשים ביותר שנבנה בשיקגו. האדריכל לואיס סליבן שגם הוא נמנה על אסכולת שיקגו, התרגש ממנו, וכינה אותו "מונומנט למסחר".
בניין חנות מרשל פילד של ריצ'רדסון, נמצא באמצע הדרך בין הישן והחדש. יש בו תפיסות מונומנטליות הנובעות מן העבר, לצד אלמנטים חדשים כמו בנייה רב-קומתית ופתחים גדולים בקירות, המבשרים את עבודות אסכולת שיקגו בהמשך דרכה.
ויליאם לה בארון ג'ני
האדריכל שהשפיע יותר מכל אחד אחר על התפתחות בניית גורדי השחקים היה האדריכל–מהנדס, ויליאם לה בארון ג'ני (William Le Baron Jenney)(1832-1907), ששימש כמהנדס ביצורים בזמן מלחמת האזרחים בארצות-הברית. ב-1883, הוא הוזמן לבנות בשיקגו את בניין הום אינשורנס (HomeInsurance) (נהרס ב-1931) הנחשב לגורד השחקים הראשון שנבנה אי-פעם. בבנותו בניין בן עשר קומות, ג'ני היה הראשון שיישם יצירת שלד של בניין בבנייניו ומצא כך פתרון לבניית בניין גבוה. הוא השתמש בברזל יצוק לשש הקומות הראשונות, ובקורות פלדה לקומות העליונות. הייתה זו פריצת דרך משמעותית ביותר בתולדות האדריכלות.
את בניין לייטר (Leiter) בשיקגו מ-1889, בן שמונה הקומות, בנה ג'ני בשלד ברזל יצוק, ללא קיר תומך. הקיר החיצוני מחולק לריבועים עם חלונות זכוכית, המזכירים את "חלונות שיקגו" – סגנון חדש של חלון אופקי מוארך שאותו פיתחה אסכולת שיקגו.
14.9 בניין לייטר בשיקגו, וויליאם לה בארון ג'ני
במשרד האדריכלות של ג'ני אומנו אדריכלים מובילים בשיקגו, בהם: ברנהם(Burnham) וסליבן (Sullivan).
לואיס סליבן
לואיס סליבן (Louis Sullivan) (1924-1856), מהבולטים באדריכלי אסכולת שיקגו, כונה האדריכל המודרני הראשון. גורד השחקים נתפס על-ידו כאורגניזם פונקציונלי אשר ניתן לחלקו לשלושה חלקים. החלק הראשון כולל את שתי הקומות התחתונות שבהן ממוקמים חללים הפתוחים לציבור, כמו חנויות, או אולמות בנק עם חלונות ראווה גדולים ככל האפשר. בחלק השני מספר בלתי מוגבל של קומות משרדים, בעלות אופי אחיד, הנראות כמכלול אחד. החלק השלישי הוא עליית גג (attic) שבה מאוחסן הציוד המכני של הבניין.
כמי שחיפש כיוונים חדשים באדריכלות, סליבן הוקסם מדקורציה, באותה מידה שבה הוקסם מפונקציונליות. מהיבט זה, הוא היווה חלק מתנועת האר-נובו, אשר כוונתה הייתה להינתק מהסגנונות ההיסטוריים. שלא כמו באדריכלות האר-נובו של הורטה ומקינטוש (בהם אדון בפרק העוסק באר-נובו), הקישוט בבניינים שלו, אינו מהווה חלק מהמבנה, אלא תוספת שאינה הכרחית לבניין עצמו.
האורנמנט נתפס על-ידי סליבן כחלק בלתי נפרד מהמבנה. דעתו הייתה שהזהות של הבניין נמצאת באורנמנט המבטא את האינדבידואליות שלו. קישוט יצירתי וספונטני היה בעיניו כמו בושם. הקישוטים שעיצב לבנייניו, אף פעם לא הסתירו את המבנה, אלא הדגישו אותו.
סליבן שראה עצמו לא רק כאדריכל, אלא גם כפילוסוף, אמן, משורר וסופר, ביטא בכתביו את מקומו של האדם בחברה ובטבע. הוא לימד שדמוקרטיה תלויה באדריכלים שלה, לא פחות מאשר במדינאים או באנשי עסקים. העסיקה אותו השאלה מהי הצורה המתאימה ביותר לאדריכלות דמוקרטית, ואילו יחסים יהיו בין האנשים בסביבה של אדריכלות כזו. בראותו את הבניין כאנלוגיה לגוף האדם, לבעלי-חיים ולצמחים, הוא אמר שצורה מממשת פונקציה (form follows function), כלומר, בניין צריך לענות על הפונקציה שלו, כפי שצורת האדם, בעל החיים או הצמח, נקבעת על-פי תפקידי איבריו. בדברו על הפונקציה באמירה מפורסמת זו, התכוון לפונקציה אנושית. הוא סבר שאדריכל צריך לשאול עצמו, כיצד יחזק את סיפוק צרכי האנשים מהבניין. אם הוא מתכנן בית תפילה, עליו לחשוב כיצד לתכננו, כדי שהתפילה תהיה יותר חדורת אמונה, ואם הוא מתכנן בית, יתכננו כדי שיהיה נעים לחיות בו.
על הבניינים, הסתכל סליבן, כעל אנשים בעלי אופי. הוא לא אהב את הבנקים הנראים כמקדשים יווניים, ושאל מדוע פקידי הבנק אינם לובשים טוגה. לדעתו על הצורה לממש פונקציה שהיא מטרה חברתית. סליבן חשב שכל בניין צריך להיות ייחודי באומרו שלכל בניין רוח שיש לכבדה. בעיטורי בנייניו אף פעם לא חזר פעמיים על אותו אורנמנט.
סליבן אמר שלגביו, אדריכלות אינה אמנות, אלא דת, והדת היא הדמוקרטיה. הבנייה האוטופית שלו התבססה על עיקרון השוויון. הוא צידד בדמוקרטיזציה אינדבידואליסטית שבה היחיד מתמזג עם הכלל. היחיד הוא הכוח היוצר, המייצג את היוזמה החופשית. בנייה נתפסה בעיניו כעשייה חברתית. האדריכל חשוב לדמוקרטיה כפי שאיש עסקים, כומר ומחנך, חשובים לה. פונקציה של הבניין היא טובה, כל עוד היא מחזקת את האיכויות האנושיות של יחסים דמוקרטיים. הדמוקרטיה, על-פיו, אינה שיטה פוליטית בלבד, אלא אמנות של חיים.
תפיסת עולמו של סליבן הושפעה מאוד מההשקפות הפילוסופיות של דרווין, ראלף וולדו אמרסון (Rarlph Waldo Emerson) (1803-1882) שעודד את האמריקנים לכבד את הטבע, ושל ת'ורו (Thoreau) (1817-1862) שהקדיש עצמו ללימוד הטבע. הוא האמין שהאדם הוא חלק ממערכת כוללת של הטבע, ושהאדריכלות היא הזדמנות לפתח יחסים בין הטבע ובין הישות האנושית היצירתית.
החומרים שבהם השתמש סליבן, ואשר התקשרו לאוטופיה עתידית, היו בטון המזוין וזכוכית שייצגה קלילות, שקיפות והעזה במבנה. בעבודת האדריכלות שלו הוא הושפע מווילאם לה ברון ג'ני שבמשרדו עבד שנה, ומסגנונו של ריצ'רדסון. את שתי ההשפעות האלה שילב ויצר סגנון ייחודי.משלו
14.10 גראנטי בילדינג, לואיס סליבן
בגורד השחקים גראנטי בילדינג (Guaranty Building) (במקור Prudential Building) בבפאלו (Buffalo), ניו-יורק, בניין בן 13 קומות שנבנה בין השנים 1894-1895, יצר סליבן אבטיפוס של גורד שחקים. הבניין נתמך בשלד פלדה היוצר את החלוקה הפנימית של הבניין ואת מראהו החיצוני. סליבן הכתיר את הבניין בכרכוב נועז. נראה שהוא יישם בעיצוב הבניין את החלוקה הקלאסית של עמוד שבו: בסיס, גזע עמוד וכותרת. הבסיס הוא שתי הקומות הראשונות המשמשות כחללים ציבוריים. גזע העמוד מכיל קומות משרדים, וכותרת העמוד היא הכרכוב המכתיר את הבניין ושורת החלונות העגולים שמתחתיו. בהשתמשו באומנות צרות וארוכות, סליבן הדגיש את הכיוון האנכי של הבניין. הרווחים בין אומנות אלה יצרו פתחים גדולים שאפשרו את הצפת פנים הבניין באור. הקירות החיצוניים של הבניין צופו בפנלים גאומטריים בצבע חום-אדמדם מטרה קוטה המקושטים בסגנון המיוחד של סליבן השואב השראה מצורות טבעיות. הייתה זו דרך לענות על הדרישה שהייתה בזמנו מגורדי השחקים להיות חסיני אש. אורנמנט מעוצב מברזל יצוק מצופה נחושת, שימש למעלית ולמעקות בחדרי המדרגות.
גראנטי בילדינג בישר את צורתו העתידית של גורד השחקים – מין עמוד ענק התומך בכיפת השמים.
בבניין חנות הכל-בו שלייזינגר מייר (מאוחר יותר קארסון פירי סקוט)(Carson Pirie Scott) בשיקגו, שנבנתה על-ידו בין השנים 1899-1904, יצר סליבן אבטיפוס של חנות כולבו. האגף הראשון של הבניין נפתח ב-1899 והיו בו 9 קומות. ב-1904, השנה בו הוחלף שם החנות לקרסון פירי סקוט, הושלם אגף שני בן 12 קומות. תוספות מאוחרות יותר נבנו ב-1906 וב-1961, ברוח שבה עיצב סליבן את שני האגפים הראשונים.
14.11 חנות הכלבו שלזינגר מייר (קרסון פירי סקוט) בשיקגו, לואיס סליבן.
קרסון פירי סקוט הוא מבנה דינמי שמשלב יופי ופונקציה. קווי הבניין הם אופקיים באופן בולט פרט לפינה שבה מודגשת האנכיות. בשתי הקומות הראשונות המהוות את בסיס הבניין, מופיעים עיטורים עם מוטיבים פנטסטיים זורמים ואלגנטיים העשויים מברזל יצוק. עיטורים אלה מגיעים לשיאם בפינה המעוגלת של הבניין שבה מצויה הכניסה לחנות הכולבו. בקומות הנמוכות, מפרידים בין החלונות האופקיים פסים צרים של אורנמנטים מטרה-קוטה, העוזרים להדגיש את האופקיות של החזית. בקומות העליונות הקירות החיצוניים מצופים בטרה קוטה וחלונות שיקגו מציפים את פנים הבניין באור.
. אמירתו של סליבן שצורה באה בעקבות הפונקציה, באה לידי ביטוי מלא בתכנון חנות הכולבו. חשיבות מיוחדת יוחסה לגישה לבניין, שעוצבה כך שתמשוך קונים פוטנציאליים. הכניסה אינה שגרתית בהיותה ממוקמת בפינה המעוגלת של הבניין, עם חמש קשתות שנועדו להזמין את העוברים ושבים להיכנס, מכל כיוון אפשרי. עיטורי ברזל יצוק, ביטוי לגאוניותו של סליבן בתחום העיטור האדריכלי, משווים לכניסה מראה אלגנטי.
כחנות כל-בו, דרש המבנה חללים גדולים ומוארים היטב, אולם גדול פתוח בכל קומה. המבנה השלדי מפלדה, בהיותו מינימלי, משיג מטרה זו. החלל הפתוח היה חשוב לבעל החנות כי אפשר לו גמישות במיקום המוצרים ומקסימום שטח מכירה. ללקוח, חשיבות החלל התבטאה ביכולתו לראות את כל מבחר הסחורות מכל נקודה באולם המכירה. החנות הייתה דינמית ביכולת בעליה להתאים את עצמם לזמנים המשתנים. תפיסה זו הייתה חשובה במיוחד בזמנים שבהם הקרקע והבניינים היו יקרים.
חנות הכולבו קרסון פירי סקוט שנחשבת ליצירת המופת הגדולה ביותר של סליבן, ציינה את כניסתה של ארצות-הברית לעידן של צרכנות.
השאיפה למהירות ולחיסכון בבנייה, דחפה את אנגליה ואת אמריקה לפתח בהתלהבות אדריכלות של ברזל יצוק. בעקבות סדרת שריפות שפרצו בתחילת שנות השבעים של המאה ה-19 בניו-יורק, בבוסטון ובשיקגו, שהעידו שברזל יצוק, בפני עצמו, אינו חסין אש, פותח שילוב ברזל עם אבן, העמיד בפני שרפות ומתאים לבניינים גבוהים.
השרפה שפרצה בשיקגו ב-1871, הרסה חלק גדול מהעיר, ופתחה הזדמנויות חדשות לאדריכלים. הבנייה בוצעה על-ידי קבוצת אדריכלים עם רעיונות חדשים, המכונה "אסכולת שיקגו". אדריכלי אסכולת שיקגו שבלטו בעיקר בין השנים 1883-1893, היו חלוצים בבניית גורדי שחקים. הם היו הראשונים שהשתמשו בשלד פלדה לבניין. פלדה החליפה את הברזל, ובטון החליף את האבן. עבודת הבנייה הפכה לטכנולוגיה מדעית שהייתה תוצר של המהפכה התעשייתית.
המהנדסים, יותר מהאדריכלים, היו אחראים לבניית צורות טהורות, המאחדות את הקונסטרוקציה עם האדריכלות. מלבד חלקם בבניית הקונסטרוקציה, הם היו אלה אשר יזמו שימוש בטרה-קוטה כציפוי לבניינים בשיקגו. עמידות הטרה קוטה באש, זכתה להערכה רבה בקרב הבונים, אשר ראו את עירם עולה באש ב-1871, ובניינים חדשים, הנהרסים באש, ב-1874.
במשך שנות השמונים של המאה ה-19, נבנו בשיקגו בניינים רבי-קומות בגובה 12, 14, 16, ואף 23 קומות. גורדי שחקים ראשונים אלה, שרובם התאפיינו בהמעטה באורנמנטים, נבנו זה לצד זה, ולכל אחד מהם היה מראה אינדבידואלי ושם משלו.
תופעת גורדי השחקים הייתה תוצאה של התרחבות כלכלית. עם צמיחתה של התעשייה, הופיעו בנייני משרדים שבעליהם רצו להפיק את המרב ממרכזי הערים. הביקוש הגובר לבנייני משרדים על שטח מוגבל בתוך העיר, הביא לבניית בניינים יותר ויותר גבוהים שאפשרו שימוש אינטנסיבי בקרקע במרכזים המסחריים.
טיפוס חדש של בניין היה חנות הכולבו, תוצר של המהפכה התעשייתית, ושל ההתפתחות המהירה של הכלכלה האמריקנית. הרעיון היה מהפכני: קונה יכול היה לקנות תחת קורת גג אחת כמעט כל מוצר. לאדריכלים, חנות הכולבו פתחה הזדמנויות חדשות לבטא אידאלים חדשים כי לא היה להם מודל להעתקה. בעלי חנויות הכל-בו בשיקגו גילו שאנשים מעדיפים לעלות במעליות, מאשר להסתובב ברחוב, מחנות לחנות.
אדריכלי אסכולת שיקגו יצרו את בניין העסקים והניהול המודרני. ביחד עם מהנדסים הם שאפו להגיע לצורות חדשות, ובו-זמנית, נאבקו להגדרת חיי קהילה דמוקרטיים. תושבים נטשו את בתיהם לטובת מגורים ברבעים המודרניים עם גורדי שחקים שבהם היה אפשר לאכול, לשתות, להסתפר, ולעבוד, באותו בניין. המשורר האמריקני וולט וויטמן (Walt Whitman)(1819-1892) כינה את הבניינים הגבוהים האלה "צורות של דמוקרטיה"(shapes of democracy).
הנרי הובסון ריצ'רדסון
הנרי הובסון ריצ'רדסון (Henry Hobson Richardson) (1828-1886), מחלוצי אסכולת שיקגו, הגדיר סגנון אמריקני חדש שהתפשט משיקגו לרחבי ארצות-הברית. שהותו באירופה בשנים 1859-1862 ולימודיו בפריז השפיעו על עבודותיו. את ההשראה לסגנונו הנאו-רומאנסקי המתאפיין בקירות אבן מסיביים, ובקשתות עגולות כבדות ודרמתיות, שאב מאדריכלות הרומנסק במאה ה-11 באוברנייה (Auvergne) שבצרפת, שהייתה חביבה עליו במיוחד.
רעיונותיו של ריצ'רדסון התפתחו, עם התקדמות עבודת הבנייה, וברוב המקרים, ניכר שיפור רב בבניין שבנייתו הושלמה, לעומת העיצוב על הנייר. הוא יצר אנלוגיות לעיצובים היסטוריים, אך לא העתיק אותם ישירות. בחלל הפנימי של הבניין יצר דינמיות חדשה.
העבודה החשובה ביותר של ריצ'רדסון, הייתה חנות הכולבו מרשל פילד(Marshall Field Warehouse) (נהרס ב-1930) בשיקגו (1887-1885) שנבנה בתקופה שבה עדיין לא התפתח השימוש בבטון ופלדה. לבניין צורה קובייתית, מסיבית, גסה ופשוטה. בבנותו את בית הכולבו בגובה שבע קומות, הפיק ריצ'רדסון את המרב משימוש באבן. גובה הכולבו היה הגובה המרבי שהיה אפשר להגיע אליו בעזרת אבן ולבנים. גישתו בישרה את הטכניקות שימצאו את ביטויים המלא כאשר ייעשה שימוש בחומרי הבנייה החדשים.
14.8 חנות הכולבו מרשל פילד בשיקגו, ריצ'רדסון.
עיצוב חנות הכולבו מרשל פילד מזכיר סגנונות היסטוריים, מבלי להיות חיקוי בלבד. מקובל לקשר את חלוקת הקיר החיצוני שלו לשלוש קומות שבכל אחת סדרת קשתות, עם האקוודוקטים הרומיים הבנויים מסדרות של קשתות. לי היא מזכירה את חלוקת קיר הספינה המרכזית בכנסיות הגותיות מימי הביניים (תמונה 8.69) – ארקדה (שדרת עמודים נושאי קשתות), טריפוריום (קומת הביניים שבה קבוצות של שלושה חלונות) וקומת תאורה, אלא שכאן הקשתות עגולות, ואינן מחודדות, כמו בסגנון הגותי.
פסי אבן אופקיים מגדירים את אדני החלונות, ואת הקומות. היעדר אורנמנט, עובי קיר האבן שניתן להבחין בו בפתחי החלונות, ופינות הבניין שיש להן אפקט של אומנות כבדות, תורמים לאופי המונומנטלי של הבניין. מאחורי האבן, נמצא שלד ברזל התומך, למעשה, בשבע הקומות. ריבוי החלונות מבשר את המראה השלדי המודרני.
מאחר ובניין חנות מרשל פילד נהרס, ניתן לשפוט אותו על סמך צילומים, ועל סמך ההתייחסויות אליו בתקופתו. כתבו עליו בזמנו שהוא הבניין המרשים ביותר שנבנה בשיקגו. האדריכל לואיס סליבן שגם הוא נמנה על אסכולת שיקגו, התרגש ממנו, וכינה אותו "מונומנט למסחר".
בניין חנות מרשל פילד של ריצ'רדסון, נמצא באמצע הדרך בין הישן והחדש. יש בו תפיסות מונומנטליות הנובעות מן העבר, לצד אלמנטים חדשים כמו בנייה רב-קומתית ופתחים גדולים בקירות, המבשרים את עבודות אסכולת שיקגו בהמשך דרכה.
ויליאם לה בארון ג'ני
האדריכל שהשפיע יותר מכל אחד אחר על התפתחות בניית גורדי השחקים היה האדריכל–מהנדס, ויליאם לה בארון ג'ני (William Le Baron Jenney)(1832-1907), ששימש כמהנדס ביצורים בזמן מלחמת האזרחים בארצות-הברית. ב-1883, הוא הוזמן לבנות בשיקגו את בניין הום אינשורנס (HomeInsurance) (נהרס ב-1931) הנחשב לגורד השחקים הראשון שנבנה אי-פעם. בבנותו בניין בן עשר קומות, ג'ני היה הראשון שיישם יצירת שלד של בניין בבנייניו ומצא כך פתרון לבניית בניין גבוה. הוא השתמש בברזל יצוק לשש הקומות הראשונות, ובקורות פלדה לקומות העליונות. הייתה זו פריצת דרך משמעותית ביותר בתולדות האדריכלות.
את בניין לייטר (Leiter) בשיקגו מ-1889, בן שמונה הקומות, בנה ג'ני בשלד ברזל יצוק, ללא קיר תומך. הקיר החיצוני מחולק לריבועים עם חלונות זכוכית, המזכירים את "חלונות שיקגו" – סגנון חדש של חלון אופקי מוארך שאותו פיתחה אסכולת שיקגו.
14.9 בניין לייטר בשיקגו, וויליאם לה בארון ג'ני
במשרד האדריכלות של ג'ני אומנו אדריכלים מובילים בשיקגו, בהם: ברנהם(Burnham) וסליבן (Sullivan).
לואיס סליבן
לואיס סליבן (Louis Sullivan) (1924-1856), מהבולטים באדריכלי אסכולת שיקגו, כונה האדריכל המודרני הראשון. גורד השחקים נתפס על-ידו כאורגניזם פונקציונלי אשר ניתן לחלקו לשלושה חלקים. החלק הראשון כולל את שתי הקומות התחתונות שבהן ממוקמים חללים הפתוחים לציבור, כמו חנויות, או אולמות בנק עם חלונות ראווה גדולים ככל האפשר. בחלק השני מספר בלתי מוגבל של קומות משרדים, בעלות אופי אחיד, הנראות כמכלול אחד. החלק השלישי הוא עליית גג (attic) שבה מאוחסן הציוד המכני של הבניין.
כמי שחיפש כיוונים חדשים באדריכלות, סליבן הוקסם מדקורציה, באותה מידה שבה הוקסם מפונקציונליות. מהיבט זה, הוא היווה חלק מתנועת האר-נובו, אשר כוונתה הייתה להינתק מהסגנונות ההיסטוריים. שלא כמו באדריכלות האר-נובו של הורטה ומקינטוש (בהם אדון בפרק העוסק באר-נובו), הקישוט בבניינים שלו, אינו מהווה חלק מהמבנה, אלא תוספת שאינה הכרחית לבניין עצמו.
האורנמנט נתפס על-ידי סליבן כחלק בלתי נפרד מהמבנה. דעתו הייתה שהזהות של הבניין נמצאת באורנמנט המבטא את האינדבידואליות שלו. קישוט יצירתי וספונטני היה בעיניו כמו בושם. הקישוטים שעיצב לבנייניו, אף פעם לא הסתירו את המבנה, אלא הדגישו אותו.
סליבן שראה עצמו לא רק כאדריכל, אלא גם כפילוסוף, אמן, משורר וסופר, ביטא בכתביו את מקומו של האדם בחברה ובטבע. הוא לימד שדמוקרטיה תלויה באדריכלים שלה, לא פחות מאשר במדינאים או באנשי עסקים. העסיקה אותו השאלה מהי הצורה המתאימה ביותר לאדריכלות דמוקרטית, ואילו יחסים יהיו בין האנשים בסביבה של אדריכלות כזו. בראותו את הבניין כאנלוגיה לגוף האדם, לבעלי-חיים ולצמחים, הוא אמר שצורה מממשת פונקציה (form follows function), כלומר, בניין צריך לענות על הפונקציה שלו, כפי שצורת האדם, בעל החיים או הצמח, נקבעת על-פי תפקידי איבריו. בדברו על הפונקציה באמירה מפורסמת זו, התכוון לפונקציה אנושית. הוא סבר שאדריכל צריך לשאול עצמו, כיצד יחזק את סיפוק צרכי האנשים מהבניין. אם הוא מתכנן בית תפילה, עליו לחשוב כיצד לתכננו, כדי שהתפילה תהיה יותר חדורת אמונה, ואם הוא מתכנן בית, יתכננו כדי שיהיה נעים לחיות בו.
על הבניינים, הסתכל סליבן, כעל אנשים בעלי אופי. הוא לא אהב את הבנקים הנראים כמקדשים יווניים, ושאל מדוע פקידי הבנק אינם לובשים טוגה. לדעתו על הצורה לממש פונקציה שהיא מטרה חברתית. סליבן חשב שכל בניין צריך להיות ייחודי באומרו שלכל בניין רוח שיש לכבדה. בעיטורי בנייניו אף פעם לא חזר פעמיים על אותו אורנמנט.
סליבן אמר שלגביו, אדריכלות אינה אמנות, אלא דת, והדת היא הדמוקרטיה. הבנייה האוטופית שלו התבססה על עיקרון השוויון. הוא צידד בדמוקרטיזציה אינדבידואליסטית שבה היחיד מתמזג עם הכלל. היחיד הוא הכוח היוצר, המייצג את היוזמה החופשית. בנייה נתפסה בעיניו כעשייה חברתית. האדריכל חשוב לדמוקרטיה כפי שאיש עסקים, כומר ומחנך, חשובים לה. פונקציה של הבניין היא טובה, כל עוד היא מחזקת את האיכויות האנושיות של יחסים דמוקרטיים. הדמוקרטיה, על-פיו, אינה שיטה פוליטית בלבד, אלא אמנות של חיים.
תפיסת עולמו של סליבן הושפעה מאוד מההשקפות הפילוסופיות של דרווין, ראלף וולדו אמרסון (Rarlph Waldo Emerson) (1803-1882) שעודד את האמריקנים לכבד את הטבע, ושל ת'ורו (Thoreau) (1817-1862) שהקדיש עצמו ללימוד הטבע. הוא האמין שהאדם הוא חלק ממערכת כוללת של הטבע, ושהאדריכלות היא הזדמנות לפתח יחסים בין הטבע ובין הישות האנושית היצירתית.
החומרים שבהם השתמש סליבן, ואשר התקשרו לאוטופיה עתידית, היו בטון המזוין וזכוכית שייצגה קלילות, שקיפות והעזה במבנה. בעבודת האדריכלות שלו הוא הושפע מווילאם לה ברון ג'ני שבמשרדו עבד שנה, ומסגנונו של ריצ'רדסון. את שתי ההשפעות האלה שילב ויצר סגנון ייחודי.משלו
14.10 גראנטי בילדינג, לואיס סליבן
בגורד השחקים גראנטי בילדינג (Guaranty Building) (במקור Prudential Building) בבפאלו (Buffalo), ניו-יורק, בניין בן 13 קומות שנבנה בין השנים 1894-1895, יצר סליבן אבטיפוס של גורד שחקים. הבניין נתמך בשלד פלדה היוצר את החלוקה הפנימית של הבניין ואת מראהו החיצוני. סליבן הכתיר את הבניין בכרכוב נועז. נראה שהוא יישם בעיצוב הבניין את החלוקה הקלאסית של עמוד שבו: בסיס, גזע עמוד וכותרת. הבסיס הוא שתי הקומות הראשונות המשמשות כחללים ציבוריים. גזע העמוד מכיל קומות משרדים, וכותרת העמוד היא הכרכוב המכתיר את הבניין ושורת החלונות העגולים שמתחתיו. בהשתמשו באומנות צרות וארוכות, סליבן הדגיש את הכיוון האנכי של הבניין. הרווחים בין אומנות אלה יצרו פתחים גדולים שאפשרו את הצפת פנים הבניין באור. הקירות החיצוניים של הבניין צופו בפנלים גאומטריים בצבע חום-אדמדם מטרה קוטה המקושטים בסגנון המיוחד של סליבן השואב השראה מצורות טבעיות. הייתה זו דרך לענות על הדרישה שהייתה בזמנו מגורדי השחקים להיות חסיני אש. אורנמנט מעוצב מברזל יצוק מצופה נחושת, שימש למעלית ולמעקות בחדרי המדרגות.
גראנטי בילדינג בישר את צורתו העתידית של גורד השחקים – מין עמוד ענק התומך בכיפת השמים.
בבניין חנות הכל-בו שלייזינגר מייר (מאוחר יותר קארסון פירי סקוט)(Carson Pirie Scott) בשיקגו, שנבנתה על-ידו בין השנים 1899-1904, יצר סליבן אבטיפוס של חנות כולבו. האגף הראשון של הבניין נפתח ב-1899 והיו בו 9 קומות. ב-1904, השנה בו הוחלף שם החנות לקרסון פירי סקוט, הושלם אגף שני בן 12 קומות. תוספות מאוחרות יותר נבנו ב-1906 וב-1961, ברוח שבה עיצב סליבן את שני האגפים הראשונים.
14.11 חנות הכלבו שלזינגר מייר (קרסון פירי סקוט) בשיקגו, לואיס סליבן.
קרסון פירי סקוט הוא מבנה דינמי שמשלב יופי ופונקציה. קווי הבניין הם אופקיים באופן בולט פרט לפינה שבה מודגשת האנכיות. בשתי הקומות הראשונות המהוות את בסיס הבניין, מופיעים עיטורים עם מוטיבים פנטסטיים זורמים ואלגנטיים העשויים מברזל יצוק. עיטורים אלה מגיעים לשיאם בפינה המעוגלת של הבניין שבה מצויה הכניסה לחנות הכולבו. בקומות הנמוכות, מפרידים בין החלונות האופקיים פסים צרים של אורנמנטים מטרה-קוטה, העוזרים להדגיש את האופקיות של החזית. בקומות העליונות הקירות החיצוניים מצופים בטרה קוטה וחלונות שיקגו מציפים את פנים הבניין באור.
. אמירתו של סליבן שצורה באה בעקבות הפונקציה, באה לידי ביטוי מלא בתכנון חנות הכולבו. חשיבות מיוחדת יוחסה לגישה לבניין, שעוצבה כך שתמשוך קונים פוטנציאליים. הכניסה אינה שגרתית בהיותה ממוקמת בפינה המעוגלת של הבניין, עם חמש קשתות שנועדו להזמין את העוברים ושבים להיכנס, מכל כיוון אפשרי. עיטורי ברזל יצוק, ביטוי לגאוניותו של סליבן בתחום העיטור האדריכלי, משווים לכניסה מראה אלגנטי.
כחנות כל-בו, דרש המבנה חללים גדולים ומוארים היטב, אולם גדול פתוח בכל קומה. המבנה השלדי מפלדה, בהיותו מינימלי, משיג מטרה זו. החלל הפתוח היה חשוב לבעל החנות כי אפשר לו גמישות במיקום המוצרים ומקסימום שטח מכירה. ללקוח, חשיבות החלל התבטאה ביכולתו לראות את כל מבחר הסחורות מכל נקודה באולם המכירה. החנות הייתה דינמית ביכולת בעליה להתאים את עצמם לזמנים המשתנים. תפיסה זו הייתה חשובה במיוחד בזמנים שבהם הקרקע והבניינים היו יקרים.
חנות הכולבו קרסון פירי סקוט שנחשבת ליצירת המופת הגדולה ביותר של סליבן, ציינה את כניסתה של ארצות-הברית לעידן של צרכנות.
תגובה 1:
ממש עזרת לי בכתיבת עבודה, תודה רבה! :)
הוסף רשומת תגובה